השבוע אפתח את התוכנית באירוע מעניין שקרה לי במהלך חג הפורים, פגש אותי יהודי אחד, ופנה אלי במילים אלו: "תגיד לי, זה אתה מהתוכנית של 'בית נאמן' בקול חי?" עניתי לו: 'אמת'. 'טוב' הוא עונה לי, אז כך בחשבון שאסרתי על אשתי להאזין לך לתוכנית, – וחוץ מזה, חשוב מאד שתדע שאם אחשוורוש היה מאזין לך, אז היית מוצא את עצמך תלוי על עץ גבוה.

שמעתי את דבריו, לא הבנתי אם הוא מתכוון בבדיחה או ברצינות, האם אני אמור לצחוק או לבכות, אז שאלתי אותו בפשטות: "למה כבודו מתכוון?" ואז הוא עונה לי: "תראה, אני ואשתי מאזינים יחד לתוכניות שלך בימי שני, עד עכשיו היה נפלא. אבל שבוע שעבר אתה ממש 'המרדת את הנשים להבזות בעליהן בעיניהם': אשה אחת העלתה קונפליקט האם להוציא רישיון נהיגה שממש חשוב לבעלה אבל אמא שלה מתנגדת לכך בכל תוקף. היא שאלה מה עליה לעשות, ואתה מתחיל לספר לה כל מיני סיפורים במקום להגיד לה דבר אחד בלבד 'איזו היא אשה כשרה אשה העושה רצון בעלה'.

"אתה יודע", הוא מוסיף ואומר לי, "אחשוורוש שלח מכתב ביד הרצים 'להיות כל איש שורר בביתו' ואתה מפר את פקודתו, הוא ישר היה תולה אותך, וחוץ מיזה: בתורה כתוב 'והוא ימשול בך'. אז אתה מבין למה לאשתי אני כבר לא אתן יותר להקשיב לתוכניות שלך? – תשכח מזה". כך סיים האיש את דבריו בזעף והלך לדרכו.

מה אתם אומרים, נשמע מעניין, לא? וכאן אנחנו מתחילים את הסיפור השבועי שלנו. זה היה בתקופה שלימדתי בבית הספר על המושג 'מובחנות'. כהקדמה לנושא עשיתי לתלמידים תרגיל מעניין: ביקשתי שכל אחד יאמר לי, – לו הייתי קוסם איזה 'הוקוס פוקוס' הוא היה רוצה שאני אעשה כדי לשפר את החיים שלו.

התלמידים חשבו על השאלה, והתחילו לשתף במשאלות ליבם: הראשון אמר לי 'אם אשתי רק היתה מפסיקה להתעצבן כל היום על הילדים בטוח חיי היו משתנים', השני אמר לי בנוסח קצת שונה אם רק היית עושה קוסמות שאשתי תפסיק להיות 'חולת ניקיון' אז הייתי מאושר. השלישי סיפר על הבן הבכור שמנהל להם את הבית, הוא מתעצבן על כל דבר שעובר לידו חושב שהכל שייך לו, כל היום הוא רב עם האחים, מתווכח אתנו ההורים, בקיצור- ילד מתסכל. אם רק היית משנה אותו אז היה לנו הרבה יותר קל בחיים.

וכך כל אחד ענה בתורו.

אחרי התרגיל הסברתי את עניין המובחנות: שככל שיותר נסכים להבין שאנחנו יכולים לנהל רק את עצמינו – את הבחירות, הרגשות והמעשים שלנו, ושאין לנו יכולת שליטה על אף אחד. כך חיינו ישתפרו. הוספתי שהרבה פעמים כאשר זוג מגיע לפגישת יעוץ זוגית, המטרה שלהם היא הפעלת שליטה איך לשנות את בן הזוג, האשה רוצה שאשנה את בעלה, והגבר רוצה שאשנה את אשתו.

המונולוג המלא של הרב אריה אטינגר:

השיעור הסתיים ואז פנה אלי אחד התלמידים ואומר לי: אני לא מבין מה חידשת לנו היום, הדברים ממש פשוטים. המעניין הוא שזה שפנה אלי היה דווקא אותו אחד שביקש קוסמות שאשתו תפסיק להיות עצבנית, אבל אני החלטתי לבנתיים לשתוק ולהמתין. יום לאחר מכן מסרתי את אותו השיעור בכיתת הנשים וגם שם שאלתי את אותה שאלה: לו הייתי קוסם, איזה קוסמות הייתן רוצות שאעשה כדי להפוך את חייכן למאושרים.

האמת – ממש סיקרן אותי לדעת מה תענה אשתו של אותו פלוני שמשתתפת בכיתת הנשים, נו, תנחשו מה היא אמרה לי?, ברור אתם מנחשים היטב 'אם רק תשנה את בעלי שיפסיק לרצות לשנות אותי אז חיי ישתנו'. והאמת היא צודקת שהוא מנסה לשנות אותה, והיא גם צודקת שזה לא נעים, אבל יחד עם זה היא גם ממש מנסה לשנות אותו, היא עסוקה ב'איך לגרום לבעלי שיפסיק לשנות אותי'.

ובדיוק כאן מגיע עניין ה'מובחנות', – ככל שנסכים ונבין שאנחנו מנהלים את עצמינו ושולטים רק על עצמינו, כך חיינו יהפכו להיות נעימים יותר. כשבררתי עם אותם בני זוג לעומק את הדינמיקה שביניהם, מתברר שביחסי הגומלין היא, כביכול, ה'שולטת' והוא ה'מרצה'. כלומר שהיא צריכה להרגיש כל הזמן שהיא 'בשליטה' על בעלה ועל הילדים, על השכנות, והגיסות… כך היא מרגישה מוגנת.

והאופן שבו בעלה מגן על עצמו הוא 'לרצות', כלומר שכאשר אשתו לא מרוצה ממנו הוא מרגיש לא אהוב ולא רצוי, וממילא יש לו את הצורך לרצות אותה, המעניין הוא שבעצם הוא זה ש'מזין' ומעצים את היכולת שלה לשלוט עליו, כלומר- הוא שולט עליה מלמטה – על ידי זה שהוא מנהל את הרגשות שלה.

כעת, אם נחזור לנושא המובחנות יש כאן תערובת שלמה ביניהם, כל אחד מנסה להרגיש שלווה ובטחון ע"י זה שהוא מנהל את בן הזוג שלו. נתתי לתלמידים דוגמא למובחנות מהורים וילדים, קורה לא מעט אצל הורים שרבים ומתווכחים עם ילדיהם, למשל: אמא שמנסה לגרום לילדים להניח את הבגדים בסל הכביסה ולא לזרוק על הריצפה בחדר הילדים.

ככל שאותה אמא לא מובחנת אז כל הזמן היא תנסה לשלוט ולנהל את הילדים. היא תסביר, ותבקש, תכעס ותעניש- עד שהם ילמדו להניח את הבגדים בסל. אבל ככל שהאמא יותר מובחנת היא תלמד לנהל רק את עצמה. היא תודיע לילדים שהיא מכבסת רק בגדים שנמצאים בסל כביסה. בגדים שלא יהיו שם, לצערי, ישארו מלוכלכים. לא מתוך רוע חלילה אלא שפשוט זה הנהלים בבית. כך הילד ילמד שאם הוא לא הניח את הבגדים במתקן הכביסה הוא יצטרך ללכת למחרת עם בגדים לא מכובסים לבית הספר, וכך הוא ילמד להבא לשים את הבגדים במקום.

באופן כזה כל אחד לומד לקחת אחריות על מעשיו. מאזינים יקרים, מן הסתם שמתם לב במהלך התוכניות שלנו כאן ברדיו, שכאשר מאזינים פונים לבקש עיצה אני אהיה ממוקד להבין מה קורה עם המאזין בתוך הסיטואציה ולא איך ליצור שינוי אצל הסובבים אותו, וכאן אני חוזר למה שהתורה אומרת 'והוא ימשול בך',

בואו נשים לב, ה' לא אמר 'ואתה תמשול בה' אלא איך כתוב 'והוא ימשול בך', כלומר שזו לא אמירה שנאמרה לגבר למשול באשתו, זו כן אמירה שנאמרה לאשה, שזו תהיה התכונה שלה להיכנע לבעלה.